פסק-דין בתיק ת"ק 7583-03-12

בפניי תביעה ותביעה שכנגד, לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לצדדים עקב תאונה מיום 31.10.2011, שבה היו מעורבים רכביהם.

כל צד משית את האשמה לאירוע התאונה על הצד שכנגד. מכאן התביעה והתביעה שכנגד שבפניי.

נציגת הנתבעת שכנגד 2, הגב' רונית כהן, העלתה טענה מקדמית, שלפיה יש להורות על מחיקת התובעת שכנגד מס' 2 מכתב התביעה שכנגד, לנוכח העובדה כי מדובר בצד שאינו "יחיד", אלא חברה בע"מ.

טענה זו אין בידי לקבלה. תביעתה של הראל חברה לביטוח בע"מ, הוגשה כתביעה שכנגד לתביעת התובע שהוגשה כנגד הנתבעות. לעניין זה, ראו: הוראות סעיפים 61 (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, והוראת תקנה 5 (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, מהן ניתן ללמוד על זכותו של הנתבע בתביעה קטנה, בין אם מדובר ביחד ובין אם לאו, להגיש תביעה שכנגד.

לא זו אף זו: הרי שהנתבעת שכנגד מס' 2, ביקשה בעצמה, במסגרת הדיון בפניי, כי תצורף כתובעת נוספת בתביעה העיקרית שהוגשה תחילה אך ורק בידי התובע-הנתבעת שכנגד.

לייעול הדיון, ולנוכח העובדה כי כתבי הטענות הוגשו תחילה בידי יחידים, וכי המבטחות צורפו אך ורק לצורך מתן כיסוי ביטוחי לאותם יחידים, ולנוכח העובדה כי הראל חברה לביטוח בע"מ צורפה כתובעת שכנגד, התרתי את צירופה של מגדל כתובעת נוספת בתיק, וזאת על מנת לאפשר בירור כללי למלוא טענות הצדדים ולייעול ההליכים בתיק.

ובכן, מי מבין שני הנהגים אשם באירוע התאונה ו/או על מי רובצת האשמה העיקרית לאירוע התאונה?

התובע טען, כי נסע בנתיב הימני בצומת המרומזרת של מרכז חורב מכיוון בית חולים כרמל ועמד בנתיב הימני מאחר ומכונית אחרת חסמה את נתיב נסיעתו. על כן, התובע המתין עד שתתאפשר עקיפתו לרכב החוסם והחל בסטייה אל הנתיב שמשמאלו, כשלפתע הגיע רכבה של הנתבעת והתנגש ברכבו בעודו בהטיה שמאלה. התובע טען, כי לפני ההתנגשות, רכבה של הנתבעת לא היה בנתיב מסוים, אלא "...חצי נתיב לכיוון ימין כזה, וחלק בנתיב שלי..." (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-20), והמרחק בין רכבו לרכב הנתבעת היה "כמכונית או מכונית וחצי" מאחורי רכב התובע.

מנגד, הנתבעת טענה, כי רכבה עמד ברמזור אדום בנתיב הימני בכביש שהיה עמוס ברכבים. התחלף הרמזור, החלה בנסיעה ולפתע, חשה חבטה ברכבה בחלק השמאלי קדמי בין הדלת לגלגל. רק לאחר החבטה התברר לה כי רכב התובע עמד על המדרכה בצד ימין, וכי ניסה "לחתוך" את הכביש בחוסר תשומת לב.

שמעתי את עדותו של התובע 1, מר דרור חזקיה, ואת עדותה של הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), הגב' מרים שורץ, ושוכנעתי, כי התאונה ארעה עקב אשמתו הבלעדית של התובע.

עדותה של הנתבעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותה של הנתבעת מתיישבת עם מוקדי הנזקים בשני הרכבים, הגיונית יותר וסבירה יותר. אם גרסתו של התובע נכונה היא, הרי שמוקד הנזק ברכבה של הנתבעת היה אמור להיות, ולו בחלקו, בחזית הקדמית ימנית של רכבה, ולא היא. רכבה של הנתבעת נפגע אך ורק בצד ימין, מהדלת הראשונה ועד הכנף הימני. 

לא זו אף זו: ביום התאונה נסע עם התובע חברו. חרף זאת, התובע לא זימנו למתן עדותו בבית המשפט ולא הצביע על סיבה מוצדק למחדלו זה. בנסיבות, סביר להניח כי אם התובע היה מזמן את חברו למתן עדותו בבית המשפט, אזי העדות הייתה פועלת לרעת התובע.

מהמקובץ לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. ואילו, דין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

על כן, אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעים שכנגד (דרור חזקיה ומגדל חברה לביטוח בע"מ) ביחד ולחוד, לשלם את הסכומים שלהלן:

-          לתובעת שכנגד 1 (מרים שורץ) את הסך של 1,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, ובצירוף סך של 300 ש"ח בגין הוצאות משפט.

-          לתובעת שכנגד 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ) סך של 14,355 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, ובצירוף סך של 300 ש"ח בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: